חוקי סדום או חוקי התורה

 

לאט לאט אבל באופן שיטתי ובטוח, מתחיל ציבור המתנחלים ותומכיהם לנתק עצמו ממחויבות חוקית למדינה ולמוסדותיה. ניצני ההליך ההתנתקות מהמחויבות למדינה ולחוקיה, כל אימת שאין הדברים תואמים את דפוסי חשיבתם הפוליטית של המתנחלים, שנתגלו בעת פינוי גוש קטיף, מבשילים - עתה - על רקע סירובם של המתנחלים לפנות את בנייני "גבעת האולפנה".

 

פתאום הופכים החוקים שאינם תואמים את הקו הפוליטי של המתנחלים ל"חוקי סדום", כאשר כנגזרת מולם, אין ברירה אלא להציב את חוקי התורה, לאט לאט מחלחל אל התודעה הקיבוצית, כי ציבור המתנחלים אינו מחויב, באופן חד-משמעי, לחוקי מדינת ישראל.

 

אם חוקי המדינה שאינם תואמים את דפוסי חשיבתם של המתנחלים, קרויים על-ידם בשם "חוקי סדום", הרי לפי אותה דרך חשיבה, פסיקתו של בג"ץ, המורה לפנותם מ"גבעת האולפנה", הינה לא פחות ולא יותר מאשר "פסיקת סדום". אפילו אין המתנחלים מתבטאים בצורה שכזו, באופן מפורש כלפי בג"ץ, הרי הדברים משתמעים ועולים מתת הרובד של השיג והשיח הציבורי שמנהלים המתנחלים, באמצעות דובריהם ודבריהם, בכלי התקשורת.

 

מכבסת המלים מבית מדרשם של המתנחלים פועלת שעות נוספות. החוק המוצע על ידי תומכי המתנחלים שימנע את פינויים מ"גבעת האולפנה", קרוי בתקשורת בשם "חוק ההסדרה". כדי שיהיו הדברים ברורים, הרי מטרת החוק הינה "לסדר" את "אי הסדר" שיצר בג"ץ בפסיקתו.

 

אלמלא היו הדברים כה חמורים, הרי ניתן היה לעבור עליהם לסדר היום ולפטור אותם בהינף יד של ביטול. אך לא כך הם פני הדברים. ציבור המתנחלים שיצא מבית מדרשו המסורתי של המפד"ל והפך אט אט ליציר כלאיים, הקרוי בשפת הדיבור העממית בשם "חרד"ל", כלומר חרדים, דתיים, לאומיים, מזגזג בין חובתו לחוקי המדינה לבין חובתו לחוקי התורה.

 

חלק נכבד מאותם חרד"ליסטים ומתנחלים משרתים ביחידות המובחרות של צה"ל וניתן לפגוש בהם כטייסים, אנשי שייטת ושאר לוחמים ביחידות חי"ר מובחרות, באותה נחישות ודביקות במטרה של ביצוע תפקידיהם הצבאיים, אוחזים הם בקיום אורח החיים הדתי וליתר דיוק במצוות יישוב הארץ וסממני פולחן חיצוניים, הקשורים לאורח חיים דתי זה.

 

שעה שמדובר בחרדים, שחורטים על דגלם נאמנות מוגבלת למדינת ישראל ולחוקיה, הרי אין כל מקום להלין עליהם. חרדים אלה, מודיעים - מראש ובמפורש - כי הנאמנות שלהם למדינת ישראל ולחוקיה, הינה על תנאי. לכן, מפלגה חרדית אשכנזית, דוגמת סיעת "יהדות התורה", אינה מעוניינת לקבל תפקידי שרים בממשלת ישראל. ח"כ יעקב ליצמן, הינו סגן שר הבריאות, חרף תפקודו כשר בריאות לכל דבר ועניין, אולם הוא לא נושא באחריות מיניסטריאלית, כשר בממשלת ישראל - ולא בכדי. לא רבים יודעים, אבל שר הבריאות בממשלת ישראל, הוא בנימין נתניהו המכהן בנוסף להיותו ראש ממשלה, גם כשר הבריאות בממשלת ישראל.

 

חרדים אלה אינם משרתים, בדרך כלל, בצה"ל כך שסוגיות דוגמת שירת נשים בפרהסיה והתעמתות אפשרית בין הפרת פקודות הצבא לבין קיום חוקי התורה, לא יכולים להתרחש, ביחס אליהם, הם מדירים עצמם מקונפליקט מובנה זה, בכך שהם אינם מתגייסים לצה"ל. עד לעשורים האחרונים, לא מצאו עצמם החרד"ליסטים והמתנחלים, בניגוד עניינים מובנה שכזה. לכל היה ברור, כי בהתנגשות בין פקודות הצבא לבין חוקי התורה, פקודות הצבא גוברות.

 

כיום, לא בטוח שאפשר לקבוע בנחרצות, כי שעה שחייל שהינו חרד"ליסט או מתנחל, יקיים את פקודות הצבא, שעה שנראה לו או לרבו המובהק, כי פקודות אלה סותרות את חוקי התורה. ההתנהלות החברתית של המתנחלים וציבור תומכיהם, יוצרים - בעשור האחרון - התנקשות מתמדת בין חוקי המדינה ופקודות הצבא, לבין חוקי התורה.

 

מדינת ישראל, הינה מדינת חוק ואינה מדינת הלכה. אם סבור ציבור המתנחלים ותומכיהם, כי חוקי התורה עדיפים על חוקי המדינה, מוטב יאמרו דברים אלה בגלוי ואולי יבדלו אל תוככי גיטאות מרצון, כפי שעושים תושבי מאה שערים, שמבדלים עצמם - מלכתחילה - מחוקי המדינה ומהמדינה בכלל.

 

ביטויים דוגמת "חוק ההסדרה" או "חוקי סדום" הינם ניצנים ראשונים של הקרע שקורעים המתנחלים וציבור תומכיהם ממחוייבותם החד-משמעית והבלתי ניתנת לערעור למדינה ולחוקיה. מי שרואה בחוקי המדינה "חוקי סדום" ומי שרואה בבג"ץ "ערכאה של גויים", סופם של דברים יראה גם במדינה "מדינה של גויים".

 

אולי מותב כך. אם המדינה תיחשב בעיני המתנחלים, כ"מדינה של גויים", אולי יכילו הם על עצמם את העקרון ההלכתי הידוע של "דינא דמלכותא דינא" וכך יקבלו הם עליהם את חוקי המדינה, ללא כל תנאי ואפילו סותרים הם, לדעתם, חוקיה של תורת ישראל, מה שטוב ומקובל על יהודי, בברוקלין שבארה"ב, בסטנפורד היל שבאנגליה ובאנטוורפן שבבלגיה, יהיה - מעתה ואילך - טוב ומקובל גם על המתנחלים במדינת יהודה ושומרון וחבל עזה. במדינה של גויים, יש לציית לחוקי המדינה ואפילו אם חושבים המתנחלים שחוקים אלה הינם חוקי סדום.

 

אולי בעקבות תפיסה קיצונית ומוחלטת זו, תחדל מכבסת המלים של המתנחלים, מלעבוד שעות נוספות וחוקי המדינה, כמו-גם בג"ץ, לא ירגישו עצמם מאויימים, בשל השיג והשיח הציבורי של המתנחלים, שמחדירים הם אל תוככי השיח הציבורי במדינת ישראל.