"מוקמת בזה לשכת עורכי הדין (להלן - הלשכה) שתאגד את עורכי הדין בישראל

                                    ותשקוד על רמתו וטהרו של מקצוע עריכת הדין"

                                                                    סעיף 1 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961

 

 

                     פשוט פרחחים מן השורה - ודאי לא עורכי דין מכובדים         מאת: עו"ד ד''ר חיים שטנגר

 

התנהגותם הפרחחית, הדורסנית והכוחנית של משתתפי מה שכונה "ועידת המשפט הראשונה של ועד מחוז תל-אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין" וזריקתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, מן הבמה, באמצע הרצאתו, בידי משתתפי "ועידה" זו - פשוטם של דברים כמשמעם - מעידה על השינוי הניכר העובר על מקצוע עריכת-הדין בשנים האחרונות.

 

אם בעבר אפיינה מידה של מתינות ויישוב הדעת התנהגותם של ציבור עורכי-הדין, ראשיו, דבריו ודובריו, הרי עתה מאפיינת התלהמות, בוטות, כוחניות וצעקנות גרידא התנהלותו של ציבור זה.

 

גם אם אין ציבור המאזינים מסכים אפילו למלה אחת מדבריו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, שהואיל לכבד בנוכחותו "ועידה" זו של בריונים ופוחזים שהשליכו אותו מן הבמה, קודם שסיים להרצות משנתו עד תומה, הרי קיימת דרך אחת - מכובדת - להתעמת עם דעות בלתי מקובלות שאינן נשואות חן באוזני שומעיהן.

 

המשפט  המיוחס לפילוסוף הצרפתי וולטיר - ששיוכו האמיתי לו, לא הוכח מעולם - שאמר "איני מסכים למלה אחת שאתה אומר אך אגן עד מוות על זכותך להביע את דעתך עד תום", אינה מהווה, כיום חלק מהשיג והשיח הציבור של חלק ניכר מציבור עורכי הדין, ראשיו, דבריו ודובריו.

 

די להתבונן במערכה התקשורת הכוחנית, הבוטה והאלימה שמנהלים כל ראשי מחוזות הלשכה ויחד עימם יו"ר לשכת עורכי-הדין, כדי להביא לסילוקה - פשוט כך, לסילוקה - של סגנית נשיאת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, כב' השופטת, ורדה אלשיך מכהונתה השיפוטית, כדי להבין לאיזו תהומות אפלים הידרדרה התנהגותם והתנהלותם של ראשי לשכת עורכי-הדין.

 

בשלב זה יותר לי גילוי נאות. בעקבות כישלון ביתה של כב' השופטת, ורדה אלשיך, במבחני הלשכה, בהרכב בוחנים בו השתתפתי לפני שנים וטענתי כי בשל כך מתנכלת לי שופטת נכבדה זו, פטר אותי נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, לשעבר מלהופיע באולמה. יחד עם זאת עם כל המטען הרגשי שנושא אני כלפי שופטת נכבדה זו בשל המתואר לעיל, סבור אנטי כי קיים קו אדום וקיימים גבולות שאין לחצות אותם, שאם לא כן תדרדר מערכת-המשפט כולה לאבדון.

 

כותרות בסגנון "אלשיך תודיע לבד שהיא עוזבת ולא תחכה לגרוניס" או "בדרך החוצה" שהופיעו בעיתונים במהלכם של השבועות האחרונים שליוו את מסע יחסי הציבור של הלשכה לסילוקה של כב' השופטת אלשיך - שנכשל עד כה - לא הוסיפו כבוד רב, לא ללשכה ולא למערכת-המשפט. האם צריך לחזור ולשנן מידי יום ביומו באוזני ראשי הלשכה, כי אין שופכים את התינוק יחד עם מימי האמבט?

 

סגנון "לחם ושעשועים" זה מבית מדרשו של אוגוסטוס קיסר אותו מאמצים, בשנים האחרונות, ראשי הלשכה מוטב לו שייפסק ויפה - יפה שעה. התנהלותם של ראשי הלשכה בשנים האחרונות - ובייחוד במסע התקשורתי המתנהל על-ידה במטרה להביא לסיום כהונתה השיפוטית של כב' השופטת אלשיך שהפך לנס ודגל המלווה בהשתלחות גסה ובוטה בה - הביאה לכך, כי עורכי-דין מן השורה הבינו ש"מותר להם" לסתום ליועץ המשפטי לממשלה את פה ואף לזרוק אותו מן הבמה, שעה שדבריו לא נעמו, כלל וכלל לאוזניהם. צר לי שאותו חנון ירושלמי, רך קול ובעל-מידות חזר לבקשתם האחראים על קיום "הועידה" לאולם, לאחר שקודם לכן עזב אותו במחאה על שהושלך מן הבמה. לא ראשי הלשכה ולא צרכני הלחם והשעשועים לא היו זכאים למחווה כזו מצידו.

 

על רקע דברים חמורים וכואבים אלה רק משעשע לקרוא הוראת סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין, הקובעת כי: "עורך דין ישמור על כבוד המקצוע של עריכת דין וימנע מכל דבר העלול לפגוע בכבוד המקצוע".

 

הצחקתם אותי. הצחקתם אותי, לאללה. רגע. רגע. מה מצחיק פה בכלל. הרי הסעיף המצוטט נחקק בשנת 1961 ואנחנו מצויים במאה ה-121 ובשם הרייטנינג מותר גם מותר להשליך יועץ משפטי לממשלה שמרגיז אותנו מן הבמה, באמצע דברים ולפטר - באמצעות מסע שיסוי בעיתונות - שופטת מכהנת. ואם תיהרס אגב כך גם מערכת המשפט, הרי זה מגיע לה. והכל - הכל בגלל הכנופייה הזו, "כנופיית רחביה" שלא אוהבת את אייל גולן.

 

 

כותב רשימה זו שימש, בעבר, בתפקידי סיו"ר ועד מחוז תל-אביב והמרכז וחבר ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין