עמוד אינו נמצא

מפעם לפעם עולה לכותרות עניינים של חוקים שכותרתם הינה – חוק יסוד.

מן הראוי להבהיר, כי הכותרת 'חוק יסוד' מלבד החשיבות הלכאורית שלה, אין בה כל ממש כל עוד 'חוק יסוד' נטען זה, לא שוריין – כולו או חלקו – בשריון חוקתי של רוב מיוחס המעוגן בחוק יסוד זה עצמו.

אם אין חוק היסוד קובע שיריון של רוב מיוחס לחוק עצמו או לסעיפים דווקניים המנויים בו, ניתן לשנותו ברוב רגיל של שני חברי כנסת אל מול חבר כנסת אחד.

רוב מיוחס מוגדר כרוב של 61 חברי כנסת בלבד – ולא מעבר לכך.

חוק יסוד: הממשלה; חוק יסוד: חופש העיסוק; חוק יסוד: משאל עם וחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי הם חוקים משוריינים, וניתן לשנותם, אך ורק ברוב של 61 חברי כנסת לפחות.

סעיף 9א לחוק יסוד: הכנסת הדן בהארכת תוקפה של כהונתה הכנסת דורש לצורך כך רוב של 80 חברי כנסת וזו לשונו:

" … הארכת תקופת כהונה

9א. (א) הכנסת לא תאריך את

תקופת כהונתה אלא

בחוק שנתקבל ברוב

של שמונים חברי

הכנסת ואם נתקיימו

נסיבות מיוחדות

המונעות עריכת

בחירות בעיתן; תקופת

ההארכה לא תעלה על

הזמן המתחייב

מהנסיבות האמורות;

בחוק כאמור ייקבע

מועד הבחירות …".

הוראה דומה קיימת בסעיף 7 לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל הקובע כי:

" … נוקשות

7. אין לשנות את הוראות סעיף

6 אלא בחוק־יסוד שנתקבל

ברוב של שמונים חברי

הכנסת; אין לשנות את

הוראות סעיף זה אלא

בחוק־יסוד שהתקבל ברוב

של חברי הכנסת …".

יושם אל לב, כי ניתן לשנות את הסעיף הדורש שינויו ברוב של 80 חברי כנסת, גם ברוב של חברי כנסת שהוא רוב מיוחס, שהינו רוב של 61 חברי כנסת בלבד.

חוק יסוד: השפיטה אינו חוק משוריין ותיקונו לאחרונה בידי הכנסת, בדרך של ביטול עילת הסבירות ברוב של 64 חברי כנסת,יכול היה להתקבל גם ברוב,של שני חברי כנסת אל מול חבר כנסת אחד, מכיוון שחוק יסוד זה אינו דורש רוב מיוחס של 61 חברי כנסת לצורך תיקונו.

בבג"ץ 6959/20 סתיו שפיר ואח' נ' הכנסת ואח' שניתן בתאריך 23.5.2021 קבע בג"ץ שבתיקון לחוק יסוד: הכנסת, בהוראת שעה ביחס לתקציב במדינה לשנת 2020

, בהוראת שעה, הוראות ביחס לתקציב המדינה לשנת 2020, נעשה שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת.

בג"ץ קבע בפסק דינו בעניין זה, כי:

" … הכנסת, בכובעה כרשות המכוננת, קבעה זה מכבר את נקודת האיזון ולפיה אם נגזר, בצוק העיתים, לפעול ללא תקציב מדינה מאושר, על הממשלה לפעול בהקשר זה באופן מוגבל ומצומצם בהתאם להוראות הקבועות בחוק יסוד: משק המדינה. תחת זאת, אושרה במקרה דנן הוראת שעה המיטיבה עם הממשלה ה־35 בלבד, בדרך של הגדלת תקרת התקציב ההמשכי, וזאת ללא כל צידוק או הסבר ענייני. הימנעותם של המשיבים מאישור תקציב מחד־גיסא, והכשרת הוצאה ממשלתית רחבה (ובכלל זה חלוקתם של כספים קואליציוניים) כאילו אושר תקציב מאידך־גיסא – מהווה שימוש לרעה בסמכות המכוננת, שאין לקבלו …".

מן הראוי להביא לעניין זה את דבריו של הפרשן המשפטי, ד"ר עידו באום, לפיהם:

" … פסק־דינו של בג"ץ קובע היום סטנדרטים שלפיהם ניתן יהיה לזהות מתי חוק או תיקון לחוק הוא באמת "חוק־יסוד", ומתי חוק שזו כותרתו הוא שימוש לרעה בסמכות החוקתית המכוננת של הכנסת. כלומר, ניסיון לעשות שימוש בכוח החוקתי של הכנסת כדי לבצר אינטרסים פוליטיים קצרי־טווח שלא ראוי שיהיו חלק מהחוקה של המדינה. חוק־יסוד מזויף כזה דינו להתבטל – כך החליט בג"ץ. … חוק־יסוד שנועד לשנה מסוימת בלבד, למטרה של ממשלה ספציפית, שירות אינטרס פוליטי של הממשלה הזו ושלה בלבד, הסדר שלא יחול על ממשלות עתידיות – חוק כזה לא יכול להיות חלק מפרקי החוקה של מדינת ישראל אף שניתנה לו הכותרת "חוק־יסוד" …".