זה היה עוד אחד מהדיונים שלכאורה חשבתי שיהיו דיונים שגרתיים, מסוג הדיונים שאני מנהל בבית המשפט לענייני משפחה, בענייני ירושה, צוואה ושאר ענייני סכסוכי רכוש של יורשים, הטוענים לזכויות של מורישים, אם מכוחו של צו ירושה, ואם מכוחה של צוואה.
מצד אחד, באו יורשים וטענו שהם זכאים לרשת את אביהם המנוח, מכוח נישואיו לאמם, בנישואיו הראשונים לה, שכן הוא לא הותיר כל צוואה ולכן הם יורשים את רכושו, על פי חוק הירושה.
מנגד, טענו לקוחותיי – שהינם ילדיו של המנוח, אביהם של אחיהם החורגים, מנישואיו השניים – שהם מחזיקים בידם צוואה תקפה ושרירה, הקובעת שהם – אך ורק הם – הינם היורשים החוקיים של המנוח.
ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים, טענו שאביהם המנוח לא שלט בשפה העברית, כלל וכלל, אלא בשפת המדינה שממנה עלה הוא ארצה, ולכן – לטענתם – אין כל תוקף לצוואה שהחזיקו ילדיו של המנוח מנישואיו השניים, המקנה להם את כל רכושו, שכן היא נערכה בשפה העברית, שבה – לטענת ילדי המנוח מנישואיו הראשונים – לא שלט המנוח, כלל וכלל.
עורך דינם של ילדי המנוח מנישואיו הראשונים, לא טרח לזמן לחקירה מטעמו את עורכי הדין שחתמו כעדי קיום לצוואת המנוח והוא פנה בטרוניה כלפי עו"ד אורי פנטילט, שניהל את החקירה בבית המשפט, מטעם משרדנו, על כך שהוא לא זימן את עורכי הדין לחקירה מטעמו.
בתגובה, אמר לו עו"ד אורי פנטילט שהחובה לזמן את עורכי הדין, הייתה מוטלת עליו, כמי שמייצג את הצד הטוען לחוסר תוקפה ונפקותה של הצוואה, ולא על מי שהגישו את הצוואה לקיום, רוצה לומר, לקוחות משרדנו.
כאן גילתה שופטת בית משפט לענייני משפחה, תושיה של ממש והציעה לצדדים, שהיא תאמת ותוודא את הפרטים הקשורים לעובדת אימות הצוואה וחתימתה בידי המנוח, בשיחה טלפונית עם שני עורכי דין אלה.
חיש קל נוצר קשר טלפוני עם אחד משני עורכי הדין שאימתו את חתימתו של המנוח על הצוואה שבפניהם והלה אישר לשופטת – באותה שיחה טלפונית – כי המנוח שלט היטב, בשפה העברית והוא אימת את חתימתו על הצוואה, אך ורק לאחר שהובהר והוברר לו שהמנוח הבין על מה חתם והוא חתם על הצוואה, מרצונו החופשי. כך אישר גם עורך הדין השני, את הדברים.
בשלב זה נסתיים שלב העדויות. התיק קבוע לסיכומים ואנו סקרנים לדעת אם אמנם הצלחנו לאשש את תוקפה של הצוואה ולהבטיח שלקוחותינו יזכו במה שהוריש להם המנוח בצוואתו.
רשימה זו אינה מהווה ייעוץ משפטי ואינה מחליפה ייעוץ משפטי מתבקש, אלא היא מתייחסת – באופן כללי וכוללני, גם יחד – לאירוע נקודתי שאירע בבית המשפט לענייני משפחה ואין להקיש ולהשליך ממנה, לעניינים אחרים.
