שימעל'ה היה גבר שבגברים ושפם המידות השחור שלו (שלימים האפיר לגמרי), שיווה והעניק לו מראה סקסי של ממש. נשים נמשכו אליו, כמו אל מגנט והוא ידע זאת – והיטב. לבסוף הוא בחר ברוחק'ה להיות אשת חיקו. הוא לסיים את שנת השירות, במסגרת הנח"ל, בקיבוץ וגם רוחק'ה עמדה בפני סיום משנת השירות. סופם של דברים נפגשו הם במחנה שמונים.
את רעיון ההגשמה נטשו שניהם, עוד במהלך השירות הצבאי, לאחר ששניהם החליטו לבחור במסלול של פיקוד ולאט לחזור עם שאר חברי תנועת הנוער אליה השתייכו, בעבר, בתום המסלול, לקיבוץ. שימעל'ה בחר בקריירה צבאית, שנמשכה על פני שני עשורים ורוח'קה השתחררה מצה"ל, כקצינה, לאחר שסיימה את תקופת הקבע שלה. בחתונתם נכחו כמעט, כל בני הגרעין שלהם שהגשימו והפכו לחברי קיבוץ. ציפי ואלי שהיגרו לארה"ב – נעדרו מהחתונה.
תוך שנים מעטות הפך שימעל'ה לקבלן מצליח וחברת הבנייה שלו הייתה אחת מהמובילות בארץ. רוח'קה הגשימה את חלומה והפכה לפסיכולוגית מוכרת ויחדיו הביאו הם לעולם שלושה ילדים, שהביאו להם סיפוק ואושר רב. ההצלחה הכלכלית המשותפת שלהם נתנה את אותותיה באורח חייהם. לשניהם היו מכוניות יקרות והם חיו בהרמוניה, באחת משכונת הווילות, באזור המרכז.
כשבגרו הילדים והבוגר מביניהם זומן למבדקי טיס, החליטו הם לערוך צוואות שיסדירו את ענייני הרכוש שלהם והדאגה לילדיהם, במקרה של פטירת האחרון שבהם לבית עולמו. לרן – שהיה אתם בגרעין, שלא כמוהם, גם הגשים והיה חבר קיבוץ מספר שנים, לפני שנטש ועבר לחיות בעיר הגדולה – היה משרד עורכי דין מסחרי והם שכרו את שירותיו המשפטיים, כדי שהוא יערוך להם את הצוואות המבוקשות.
רן הציע להם לערוך צוואות הדדיות בהן יורישו הם זו לזה וזה לזו את רכושם, הכולל את הווילה רחבת הידיים, עם הפרדס ובריכת השחייה הצמודה לה, מכלול חסכונותיהם בבנקים, בקרנות הפנסיה והגמל ואת זכויות הפטנט המשותפות, שהיה להם בפטנט הרשום, בתחום הבנייה, ששימעל'ה רשם, בתושייתו הרבה, על שמם במשרדי רישום הפטנטים ברחבי העולם. באותן צוואות שהוא קרא להן בשם 'צוואת יורש אחר יורש', קבעו הם שלאחר פטירת שניהם לבית עולמם, יתחלק רכושו של מי שנותר אחרון בחיים מביניהם, בחלקים שווים בין שלושת ילדיהם.
מאחר שאיש מהם לא ידע אם מי מהם יזקק לרכוש הנדל"ן או לשאר רכושו, לצרכי מחייתו, אם לצורך מעבר ל'בית הורים' ולשם כך ייאלץ למכור את הווילה או לצרכים אחרים, לא הגבילו הם זה את זו וזו את זה, בצוואות הדדיות אלה, בכל הגבלה שהיא, באשר לרכוש שיירש מי מהם, עם פטירתו של בן או בת זוגו לבית עולמו, קודם.
דום הלב בו לקה שימעל'ה גבר על הגבר החסון והבריא. רבים לא שכחו את המראה של רוח'קה מתייפחת, ארוכות, על הקבר וממאנת לעזוב אותו. רוח'קה הפיגה בדידותה עם חברותיה, שנותרו לה מתקופת שירותה בנח"ל ואלה שהכירה, בעיר הגדולה. לימים הכירה היא את גבי.
גבי היה היפוכו הגמור של שימעל'ה. הוא היה נמוך קומה וצנום. מאחר שמיעט בדיבור, לא בלט בנוכחותם של אחרים. ודווקא, דווקא התנהלות זו שלו, גרמה לרוח'קה להתאהב בו ולימים להינשא לו.
גבי שהיה בן עיר מובהק והתגורר – לאחר שהתגרש מאשתו, אם שני ילדיו – שנים רבות, בדירה ממוצעת בבית דירות שגרתי, בעיר הגדולה, לא אהב את הווילה רחבת הידיים, עם הפרדס ובריכת השחייה הצמודה לה, בה גרה רוח'קה, עתה, לבדה, לאחר שילדיה בגרו, עזבו את הווילה ופנו, איש איש, לדרכו.
בעידודו ובתמיכתו של גבי – שעתה הפכה רוח'קה תלויה, כמעט לחלוטין, בו – מכרה רוחק'ה את הווילה רחבת הידיים, עם הפרדס ובריכת השחייה הצמודה לה, שנרשמו על שמה בטאבו, עם פטירתו של שימעל'ה לבית עולמו. בכספים שקיבלה היא ממכירה זו, רכשה היא פנטהאוז רחב מידות בבית דירות יוקרתי, ממנו נפרש לפניהם הים, במלוא תפארתו. את הכספים שנותרו לה העבירה היא לחשבונות בנק משותפים לה ולגבי.
הקשרים של רוח'קה עם שלושת ילדיה, נתרופפו לאחר נישואיה לגבי והם נותקו לגמרי, שעה שהם תבעו אותו, בבית משפט למשפחה, בדרישה לאכוף עליה את קיום הוראות הצוואות ההדדית, רוצה לומר, לבטל את מכירת הווילה רחבת הידיים, עם הפרדס ובריכת השחייה הצמודה לה, להשיב את כספי מכירה זו לעיזבונו של שימע'לה המנוח ולהבטיח את זכויותיהם, לשלושתם, בחלקים שווים, לאחר פטירת רוח'קה לבית עולמה, לאחר אריכות ימים ושנים.
בית המשפט למשפחה דחה את תביעתם של הילדים. מאחר שבצוואות ההדדיות לא היה כל תנאי שהוא, המגביל או מונע מרוחק'ה או משימע'לה, לעשות ככל העולה ל רוחם ברכוש הנדל"ן והמיטלטלין, שאמורים היו הם לרשת – בהתאמה – זה מזו וזו מזה, עם פטירתו של מי מהם, לבית עולמם, קבעה השופטת שמכירת הווילה רחבת הידיים, עם הפרדס ובריכת השחייה הצמודה לה, בידי רוח'קה היה חוקית והיא אינה חייבת להשיב את כספי מכירה זו לעיזבונו של שימע'לה המנוח וגם/או כל כספים אחרים שברשותה, שמקורם בעיזבונו של שימעל'ה המנוח.
אלה מ'ותיקי הגרעין הנח"ל', שאליו השתייכו שימע'לה ורוח'קה ששמעו על השתלשלותם של דברים אלה, אמרו זה לזו וזו לזה, בשיחות רכילות שקיימו הם ב'פרלמנט ותיקי הנח"ל' שלהם, שהתכנס אחת לשבוע, בבית קפה קבוע אחד, שבעיר, 'שאם שימעל'ה היה רק יכול הוא היה יוצא מהקבר ומרביץ לעצמו מרוב כעס, על כך שלא כלל בצוואות ההדדיות תנאי, המונע העברת הרכוש המשותף שלו ושל רוח'קה לאחרים ומניעת שלושת הילדים מלעשות בו שימוש מושכל'.
