אין מה לעשות. בצבא פקודה זו פקודה ואם דברים לא מסתדרים אז מפעילים את 'תסמונת הראש הקטן'. זהו זה – אין מה לעשות.

שלשום הגעתי לדיון לבית הדין הצבאי של חיל האוויר, הממוקם ב'בית הירוק', ביפו שהיה ביתו של סוחר בדים יפואי עשיר בשם שייח' עלי.

כיום משמש המבנה וסביבתו כבית הדין הצבאי של מחוזות מרכז, מטכ"ל, חיל האוויר ופיקוד העורף, וכן משמש הוא את יחידות הפרקליטות הצבאית: פרקליטות מרכז, מטכ״ל, פיקוד העורף וחיל האוויר, פרקליטות עריקים, פרקליטות תעבורה וכן הסנגוריה הצבאית המחוזית.

החייל התורן שמחזיק את רשימת המשפטים ושמות הצדדים שזומנו לדיון לאותם משפטים לא הגיע בזמן עם הרשימה המיוחלת, וכל שנותר לי הוא להשקיף ולשוחח עם הש"ג מבעד לסורגי אשנב חדר הכניסה לאולם בית הדין, עד שיגיע תורי לטעון, בשם לקוחי.

זו תהיה, ככל הנראה (אלא אם כן, יגיע מעצר דחוף בלתי צפוי לטיפול משרדנו) ההופעה האחרונה שלי בפני אחד מבתי הדין הצבאיים של מרכז, מטכ"ל, פיקוד העורף וחיל האוויר, שכן בשל בעיות נגישות ומרחב, עוברים כל מי העושים כיום שימוש ב'בית הירוק' – החל מהחודש הבא – למחנה צבאי החדש שהוקם לצורך כך, ב'בית ליד'.

שלום לך ה'בית הירוק' ושלום לכם בתי הדין הצבאיים הממוקמים, עדיין, במתחם הצבאי ברחוב שבטי ישראל, ביפו.

אני אתגעגע אליכם קשות ובעיקר מצר אני על כך שתהיינה לי פחות הזדמנויות לשתות את הקפה המשובח והעוגות המעולות ב'קפה פול' הסמוך, הממוקם ברחוב יפת, ששיר שלי תולה על כתליו, מאז שנת 2003 ואילך.