איציק היה נשוי שנים רבות ובאושר רב לדליה. במהלך שנות חייו ניהל הוא לפרנסתו מוסך מצליח ומרווחיו של מוסך זה, רכש הוא כמה וכמה נכסי נדל"ן מניבים.
כדי להבטיח את דליה אשתו, לכשייפטר הוא לבית עולמו, לאחר אריכות ימים ושנים וכדי להבטיח עצמו, לאחר אריכות ימים ושנים, עם פטירתה של דליה לבית עולמה, ערכו הם צוואות הדדיות שבו הורישו הם זה לזו וזו לזה את מלוא מכלול עיזבונם.
כל אחד ואחד מהם קבע בצוואתו ההדדית, כי עם פטירתו של אחד מהם לבית עולמו, יירשו שני ילדיהם, בחלקים שווים, את יתרת הרכוש שיוותר לאחר הסתלקותו לבית עולמו של בן הזוג השני.
משנפטר איציק לבית עולמו ירשה דליה את מכלול עיזבונו, בהתאם להוראות הצוואה ההדדית שערך הוא ושלפיה זכתה היא בכל עיזבונו.
לימים הכירה דליה בן זוג חדש, נישאה לו והוא עבר לגור איתה בווילה רחבת הידיים שבה חלקו את חייהם איציק ודליה ובה התגוררו הם, בעבר.
עם נישואיה השניים של גליה התרופפו קשריה המשפחתיים של דליה עם שני ילדיה ולימים נותקו הם לחלוטין.
ילדיהם של איציק ודליה מנישואיה הראשונים הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה למנוע מבעלה השני של דליה, מלהמשיך ולהתגורר יחד עמה בווילה אותה אמורים היו הם לרשת, לאחר פטירתה שלה לבית עולמה, בהתאם לצוואתו של איציק ובהתאם להוראות צוואתה שלה.
הם נימקו את תביעתם זו בכך שהם אמורים היו לרשת את הווילה, עם פטירתה של דליה לבית עולמה, כשהיא פנויה מכל זכות מגורים של צד שלישי, לרבות בעלה השני של דליה – דבר שיימנע מהם, לאחר נישואיה של דליה לבעלה השני שעבר להתגורר, יחד אתה, באותה ווילה.
בית המשפחה לענייני משפחה דחה את תביעתם זו של בניה של דליה מנישואיה הראשונים.
בית המשפט קבע, כי חוק הירושה אוסר אמנם על דליה לגרוע מזכות הירושה של שני בניה בווילה זו, עם פטירתה לבית עולמה, בהתאם לצוואתו של איציק וצוואתה של דליה עצמה.
בפסק דינו קבע בית המשפט, כי דליה לא גרעה מזכות הירושה של שני בניה בווילה זו, עם פטירתה לבית עולמה, בהתאם לצוואתו של איציק וצוואתה שלה עצמה.
עוד נקבע בפסק דין זה, כי משלא נכלל בצוואתו של איציק (כמו-גם בצוואתה של דליה עצמה) כל סעיף האוסר על מי מבני הזוג, איציק ודליה, להתיר לבן זוג אחר, לאחר פטירתם לבית עולמם, להתגורר בווילה אותה חלקו הם, זו עם זה וזה עם זו, הרי אין כל מניעה שדליה תאפשר לבעלה החדש, לגור עמה בווילה שאת מחציתה ירשה היא מאיציק המנוח.
רשימה זו אינה מהווה ייעוץ משפטי ואינה מחליפה ייעוץ משפטי מתבקש, אלא היא מתייחסת – באופן כללי וכוללני, גם יחד – לאירוע נקודתי שאירע בבית המשפט לענייני משפחה ואין להקיש ולהשליך ממנה, לעניינים אחרים.
