הטבע האנושי, כמו-גם סיבות כלכליות, מביאים לכך, כי רק החל בעשור החמישי ואילך לחייהם, מתפנים אנשים לעסוק , בדרך, באופן ובצורה, שבה יבטיחו הם את הרכוש שצברו הם, בימי חייהם, לשאריהם (בדרך כלל, לילדיהם) ובמקרים אחרים, לאחרים – שאינם שאריהם – אך להם, ודווקא להם מעוניינים הם להוריש את רכושם (לעתים, אף תוך נישול יורשיהם החוקיים: ילדים, אחים והורים).
מכוח ובשל כך, אין בעלי משפחות, רוצה לומר, הורים בשנות העשרים והשלושים לחייהם, 'לוקחים בחשבון' שבצוואות שעורכים הם – בשנות חייהם המקדמות – (ככל שאומנם נמנים הם על המיעוט במיעוט העושה כן, בשלב כה מוקדם, יחסית, לחייהם, יכולים הם לכלול הוראות ביצוע, באשר לאופי, דרך והצורה שבה מעוניינים הם שילדיהם הקטינים יתחנכו, אם ייפטרו הם לבית עולמם, קודם להם (ובמדובר אמנם, במקרים חריגים שבחריגים, אבל אפשרים, לחלוטין, כמו מוות מוקדם מחמת תאונת דרכים או בעת שירות צבאי או מוות משותף של שני ההורים, בתאונת מטוס, רבת או טביעת ספינה).
כך למשל, יכולים הורים צעירים שכאלה, לצוות בצוואה שכזו, על יורשיהם וגם/או על מי שהפקידו – הם או בית המשפט – כי ילדיהם יחונכו בארץ אחר ולא יתחנכו בכל ארץ שונה, עד הגיעם לגיל בגרות. אמנם חוק הירושה, אינו דן, במישרין, בנושא זה וזה עניין לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לענות בו.
יחד עם זאת, דומה כי בית המשפט, שיידרש לדון בהעתקת מקום מושבו של קטין, שהוריו נפטרו, אם ברצון ואם בכפיה, בדרך של חטיפת קטין, ייתן דעתו לרצונם האחרון של הוריו-מולידיו של קטין, שמקום מגוריו הקבוע, קודם לפטירתם של הוריו, לבית עולמם וגם/או קודם לפטירתו של מי מהם, התגורר הקטין עמו, בארץ מסוימת והנה – פתע פתאום – מועתק מושבו לארץ אחרת, אם ברצונו ואם שלא ברצונו.
הדוגמא הטובה ביותר למציאות דברים זו, הנה המקרה של הקטין, איתו בירן, ששני הוריו נפטרו, יחדיו, בתאונה, דודתו קיבלה צו אפוטרופסות עליו, מבית משפט איטלקי וחרף זאת, חטף אותו, לכאורה, סבו מאיטליה והביאו למדינת ישראל.
מבלי להידרש – בשלב זה – לתוכנן ולמהותן של אמנות העוסקות בחטיפות ילדים ובאמנות של כיבוד הדדי חוקיה של מדינה ממנה נחטף קטין והתחייבות המדינה, אליה נחטף הקטין להשיבו – על אתר – למדינה, ממנה נחטף הוא, לארץ אחרת. די בכך שנציין, כי מי שעורכים צוואה (לרבות צוואה הדדית) בימי צעירותם, יכולים להבטיח את אופי, דרך וצורת גידול ילדיהם, גם אם יעברו הם – חלילה וחס – לעולם, שכולו טוב, לרבות המדינה בה רוצים הם שילדיהם יגורו ויתחנכו בה.
